החלטה בתיק רע"פ 6071/04

1.        לבית משפט השלום בירושלים הוגש כתב אישום המייחס למבקש עבירה של הלנה שלא כדין לפי סעיף 12א(א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה"). על פי הנטען, השכיר המבקש דירה בשכונת א-טור בירושלים, לשני תושבים זרים שנכנסו לישראל וישבו בה שלא כדין. דבר ביצועה של העבירה התגלה בתאריך 27.6.2002, כחודש וחצי לאחר שהחלה השכירות.

           שעה שהתייצב המבקש בפני בית המשפט, הוא הודה בעובדותיו של כתב האישום, ובעקבות כך הורשע בעבירה שיוחסה לו. באשר לעונש - עתר בא-כוחו, עו"ד גנאים, להסתפק במאסר בו יוכל שולחו לשאת בדרך של עבודות שירות, ולעניין זה הוא הפנה לנסיבותיו האישיות של המבקש - היותו אדם נורמטיבי, בעל השכלה גבוהה, ללא עבר פלילי, אב לשלושה, ומפרנסה העיקרי של משפחתו. בגזר דינו הסתמך בית משפט השלום על ההלכה שנפסקה ברע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מ"י, פ"ד נו(1) 769 (להלן: "פרשת ח'טיב"), וגזר למבקש 6 חודשי מאסר ו-9 חודשי מאסר על תנאי.

2.        כנגד גזר-הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובו טען המבקש כי נסיבותיו האישיות הצדיקו הקלה בעונשו. במהלך הדיון הרחיב עו"ד גנאים את היריעה, וטען כי לא המבקש השכיר את הדירה אלא אמו, והוא החליט ליטול על עצמו את האחריות למעשה כדי לפטור את האם מלשאת בעונש. חרף דברים אלה, הבהיר עו"ד גנאיים, כי שולחו אינו מבקש לחזור בו מההודאה (ראו עמוד 1 לפרוטוקול הדיון), ומכאן ואילך התמקד הדיון בשאלת חומרת העונש בלבד. בית המשפט מצא כי לא נפל פגם בגזר הדין, הואיל והערכאה הראשונה הלכה בעקבות פסק הדין שניתן בפרשת ח'טיב, לפיה יש לגזור מאסר בפועל לנאשם המורשע בעבירה לפי סעיף 12א לחוק הכניסה, למעט מקרים בהם מוכח קיומן של נסיבות חריגות, ואלו לא התקיימו במקרה הנוכחי.

3.        המבקש עותר לקבלתה של רשות ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והנמקתו מכוונת לשניים: להתיר לו לחזור בו מהודאתו, ולחלופין, להקל בעונשו. המשיבה מתנגדת לבקשה, הואיל ולהשקפתה היא אינה מעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כללית. באשר לבקשה להתיר למבקש לחזור בו מהודאתו, נטען, כי גרסתו החדשה סותרת את דבריו במהלך חקירתו, וכן דברים שנרשמו מפיהם של השוהים הבלתי חוקיים אשר שכרו את הדירה. כך או כך, במהלך הדיון בערעור הבהיר המבקש כי הוא אינו מבקש לחוזר בו מההודאה, ומכך אין עוד דרך חזרה. לעניין גזר הדין נטען, כי עונשו של המבקש אינו חורג מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה. הכלל אשר נקבע בפסיקה הוא שיש לגזור מאסר למי שמורשע בעבירה לפי סעיף 12א לחוק הכניסה, ומכלל זה ניתן לחרוג בנסיבות מיוחדות, אשר אינן מתקיימות במקרה הנוכחי.

4.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקש הבהיר במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, שהוא אינו מערער כנגד הרשעתו. בעקבות כך נמנע בית המשפט המחוזי מלעסוק בשאלה זו, וכתוצאה מכך לא נקבע בסוגיה זו בערכאה קמא דבר וחצי דבר אשר יכול להוות נושא לדיון והכרעה נוספת בפני בית משפט זה.

           באשר לטענות המבקש כנגד העונש - כידוע, רשות ערעור נועדה לתת מענה למקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות והשלכות כלליות, החורגות מעניינם הפרטני של בעלי הדין. שאלה מסוג זה אינה מתעוררת בבקשה המונחת בפני, וגם בחינת העונש לגופו אינה מגלה כי הערכאה הראשונה נתפסה לתוצאה שגויה. אכן, עברו של המבקש נקי ממעורבות בפלילים, אולם, התופעה של הלנת שוהים בלתי חוקיים נפוצה היא גם אצל אנשים מן היישוב, אשר מטעמים של שיקולים כלכליים או בצע כסף, מניחים לפתחו של הציבור סכנה שחומרתה מופלגת. את נכונותם של המבקש ודומיו לסייע לשוהים בלתי חוקיים, מנצלים גורמים עוינים לפעולות טרור קשות, שאת מחירן שילמו רבים בחייהם, ואחרים נושאים את צלקותיהם על גופם. גורמי הביטחון ואכיפת החוק התריעו וחזרו והתריעו מפני הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים, אולם נראה כי המסר לא נקלט דיו ורבים מוסיפים לחטוא בכך. במצב זה מצווה מערכת המשפט לתרום את חלקה כדי להילחם בתופעה זו, ועל כן אין מנוס מגזירתם של עונשי מאסר בפועל מתוך תקווה שאלה ירתיעו את הרבים.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשס"ד (11.7.2004).

                                                                                                   ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: